וְכִסָּה֙ אֶת-עֵ֣ין הָאָ֔רֶץ וְלֹ֥א יוּכַ֖ל לִרְאֹ֣ת אֶת-הָאָ֑רֶץ

לא יהיה אפשר לראות את ארץ מצרים, אבל לאותה סיטואציה הפסוק קורא גם "וְכִסָּה֙ אֶת-עֵ֣ין הָאָ֔רֶץ". אני מבין מפה שאז, בעולם העתיק העין שלך היא איך שאחרים ראו אותך. אני לא יודע אם זה טוב או רע אבל גם בדורנו זה ככה, פשוט הרבה יותר פרסונלי. אנחנו כל הזמן מתעסקים באיך רואים אותנו, בכל מיני הזדמנויות משקיעים המון זמן, כסף ואנרגיות בלשפר את איך שיראו אותנו.
שבת שלום!

אִ֚ישׁ לְפִ֣י אָכְל֔וֹ תָּכֹ֖סּוּ עַל-הַשֶּֽׂה?
בפרשת השבוע נתקלתי בפסוק קצת אירוני כשהעם מצטווה לשחוט שה אחד לכל כמה משפחות כדי לרחם עליהם. אם התורה באמת רוצה שנרחם על השה אז למה היא נותנת לנו כעם לשחוט בליל הפסח 200,000 כאלה? ולמה אם לא סיימנו צריך לשרוף אותו? לדעתי מבחינת התורה יש חשיבות לרחמים על השה. אבל שכל כמה משפחות ישחטו אחד באותו פסח מצרים ואולי ישרפו חלק קטן ממנו זה לא כל כך מפריע לה. ואני מזמין אתכם לחשוב למה בעצם.

שבת שלום! 

הגיע זמן שיתוף!