"וַיֹּאמֶר לֹא אֹכַל עַד אִם דִּבַּרְתִּי דְּבָרָי וַיֹּאמֶר דַּבֵּר וַיֹּאמַר עֶבֶד אַבְרָהָם אָנֹכִי" בפרשת השבוע מסופר לנו על חיפוש האישה ליצחק, לאורך כל הפרשה לא מוזכר שמו של אליעזר, הוא מכונה בכינויים רבים: זקן ביתו, העבד, אדוני אבל לא בשמו. שמעתי דרשה שמפרשת את הכינויים כמסירות גמורה של אליעזר לאדונו עד שהאנושיות שלו כבר לא נחשבת שלו. את המסירות אפשר לראות בצורה הכי פשוטה כשהוא נכנס לבית בתואל ומגישים לפניו אוכל הוא לא מוכן לאכל עד שלא יספר על שליחותו, לכאורה: אם הגיע מדרך ארוכה, למה שלא יאכל וידבר כשהוא שבע? בעיני צריך ללמוד מפה על היכולת לעשות משהו חשוב בצורה הכי טובה שאפשר. שבת שלום!