"כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת"

כשקראתי את הפסוק הרגשתי לא בנוח, איך יכול להיות שיעקב מודה לה' על כך שהיום יש בתוך משפחתו שני מחנות? בתוך כל השיח הזה על האחדות והביחד, איך מישהו פספס שורה כל כך לא פוליטיקלי קורקט? אני רוצה להסביר את זה בצורה הזאת:  גדולי הפסיכולוגיים דברו על הנטייה של המין האנושי להתחלק לקבוצות, כך שלא ייתכן מצב שבו הרבה אנשים ביחד ואין שום חלוקה ביניהם-אפילו בתוך המשפחה של יעקב שכללה ארבע נשים ושנים עשר ילדים (בלי בנימין עם דינה). הקבוצות עם כן הן דבר מתבקש וטבעי וכנראה גם טוב. שאלת מיליון הדולר היא לאיפה לוקחים אותן, אם בעם / לאום יהיו קבוצות שיתמחו כל אחת בתחום אחד אך ישמרו על שיתוף פעולה-זה הצד הטוב, אך אם הקבוצות הופכות להיות סיבה למריבה-זה כנראה הצד הרע. שבת שלום!