ערב פסח,  כולנו בהתרגשות גדולה לקראת ליל הסדר,   הלילה המשפחתי, המחבר לבבות, והממשיך את הקשר עם שרשרת הדורות. הרב זצ"ל קרא לזה: "בשעות הגדולות של ליל התקדש חג חרותנו...מיד מתנוצץ בנו הרעיון איך לקשר את העבר אל העתיד על ידי רתוקותיו של ההווה".

ר' צדוק הכהן מלובלין, פתח את סיפרו "צדקת הצדיק" בקטע המפורסם הבא:

"ראשית כניסת האדם לעבודת ה' צריך להיות בחפזון כמו שמצינו בפסח מצרים שהיה נאכל בחפזון ולא פסח דורות. מפני שההתחלה לנתק עצמו מכל תאוות עולם הזה שהוא מקושר בהם צריך לשמור הרגע שמתעורר בו רצון ה' ולחפוז על אותו רגע למהר לצאת מהם אולי יוכל. ואחר כך שוב ילך במתינות ולאט כדין פסח דורות".

  עם ישראל יוצא ממצרים במהירות "ואכלתם אותו בחיפזון". פעמים בכדי להתחיל במהלך חדש, ושונה מכל מה שהיה קודם, יש צורך בהתנתקות מליאה. לא תהליך , לא מעבר טבעי ואיטי- אלא להיפך במהירות, ב"מכה אחת" עוברים ממקום אחד למציאות אחרת לגמרי. כך היה ביציאת מצרים. עם ישראל יוצא מעבדות להיות בני חורין. אומנם בהמשך, מודע ר' צדוק, שלא לעולם ניתן להיות במקום הבראשיתי הזה, ולכן:" ואחר כך שוב ילך במתינות ולאט כדין פסח דורות". ר' צדוק רואה בפסח דורות   ( במתינות) בשילוב - פסח מצרים (בחיפזון) את החיבור הנכון לעבודת ה' של כולנו. להשתדל תמיד להיות בחיפזון, בהתלהבות, להרגיש שאנחנו   יצאנו ממצרים! להיות מסוגלים למצות את הרגע עד תומו, כך לאורך השנה כולה. ולדעת שיש מקום וערך להפנמה, ולשהות במקום אליו נכנסנו בחיפזון.

הסבר נוסף מלמדנו את אחד ההבדלים הגדולים בין העבד לבן החורין, והוא היחס לזמן. העבד, הזמן מהווה עבורו נטל, הוא צריך לעשות את מה שדורש אדונו ואין חשיבות וערך לזמן. בן החורין, הזמן בידו, וניצולו הנכון, והיכולת לגעת בזמן ולקדש את הזמן- זה קרה ביציאת מצרים. וכך כתב הרב סולוביצ'יק: "לזמן נודעת חשיבות גורלית לא לשנים או לחודשים, אלא לשניות ולשברירי שניות. מודעות זו לזמן והוקרת הזמן הם המתנה המיוחדת במינה שהוענקה לבן החורין, משום שהזמן מצוי ברשותו והוא יכול להפיק ממנו תועלת מרבית או לבזבזו. האדם החופשי אינו רוצה שהזמן יחלוף. הוא רוצה שהוא יאט את מהלכו, משום שהזמן עבורו הוא אוצר. לדידו של העבד הזמן הוא קללה. הוא ממתין שהיום יגיע כבר אל סופו. ללא קשר לכמות המאמץ שישקיע בניסיונו להיות יצרני ומועיל בזמן, הוא לא יקצור את פרי עבודתו. בשל כך הוא אדיש לזמן"

נזכה כולנו יחד עם כל בית ישראל  להרגיש את ה"יחד" של כולנו בחיבור שלנו אל שרשרת הדורות. מצוות "והגדת לבנך" היא בעצם העברת מקל השליחים שקיבלנו מאבא וסבא, לבנים לדורות הבאים. להשתדל להיכנס לעבודת ה' בחיפזון, נחזק את אמונתנו בתלות שלנו בהקב"ה, נזכה לדעת לקדש את הזמנים בהיותנו בני חורין, ונתפלל לזכות להמשיך לעשות מעשים טובים לפעול עם א-ל בבחינת "כי לא בחיפזון תצאון"...

פסח כשר ושמח            

זכינו לקיים את מצוות שמחת חג הפורים, לאורך כל השבועיים שקדמו לו:

פתחנו בראש חודש בתפילה חגיגית ובמופע   "המלך ששכח איך לחייך" של תלמידי חוג לדרמה  ( במסגרת חוגי העשרה),ובהנחיית המורה שירה דהאן, בעקבות המופע קיימנו הפסקה פעילה ססגונית להכנת   מסכות צבעוניות שביטאו את הרגשות והיצירתיות של כלל תלמידי בית הספר.

המשכנו לחגוג ולשמוח ב: יום קולנוע, פיקניק בריאותי כיתתי, שעת משחקי שולחן, יום תלמיד (בהובלת תלמידי כיתות ו'), מופעי רחוב, פעילות "ונהפוכו" באנגלית , וסדנאות איפור. 

ברב הדר ופאר חגגו בנות כיתה ו' בהנחיית המחנכת מלי ציטרון את מסיבת בנות מצווה בשירה, ריקודים ובהמחזת מדרשים   בנושא: "לקראת שבת". שונים העוסקים בנושא השבת.